תהילה חכימי

אמריקה

​

​

עַכְשָׁו זוֹ הַהִצְטַבְּרוּת שֶׁל הַגַּעְגּוּעַ

הוּא הַמֶּרְחָק שֶׁל הַיַּבֶּשֶׁת, הַבְּדִידוּת

בַּשַּׁלֶּכֶת, לַמְרוֹת הַצְּבָעִים הָעַזִּים

חֲדַר מָלוֹן, חֲמִשָּׁה וָחֵצִי צְעָדִים עַד הַחַלּוֹן

מִטָּה, מִיקְרוֹגַל, כּוֹס קָפֶה שֶׁמִּתְקָרֶרֶת

גַּם אִם זָרִים מְחַיְּכִים אֵלַי כָּל בֹּקֶר

זֶה לֹא תָּמִיד מַעֲבִיר אֶת הַתְּחוּשָׁה.

הָעִבְרִית, כְּשֶׁמְּדַבֶּרֶת יוֹצֵאת בְּשֶׁטֶף

כְּשֶׁלֹּא מְדַבֶּרֶת, הִיא נִשְׁאֶרֶת בִּפְנִים, עֲמֻקָּה

הָאַהֲבָה בֵּינֵינוּ, אַהֲבָה שֶׁל אֶסֶמֶּסִים

אֲנַחְנוּ עֵרִים יַחַד שְׁמוֹנֶה שָׁעוֹת בְּיּוֹם

מאהבים

​

​

יִקְרְאוּ לָךְ בִּשְׁמוֹת חִבָּה

יְסַפְּרוּ לָךְ עַל הַאֵם

חָיָה אוֹ מֵתָה, זֶה לֹא מְשַׁנֶּה

לִפְעָמִים יְבַכּוּ אֶת אַהֲבָתָם הָאַחֲרוֹנָה

יִקְרְאוּ לָהּ לְשֶׁעָבַר, אַתְּ לֹא תֵּדְעִי אֶת שְׁמָהּ

הַאִם יֵדְעוּ אֶת שְׁמֵךְ?

הָעִיר קְטַנָּה,

לִקְרַאת רֶגַע הַשִּׂיא, בַּמְּתִיחָה,

הֵם יָרִימוּ רֶגֶל אַחַת מֵעַל כְּתֵפָם

אַתְּ תַּעֲלִי בְּחַדְרֵי הַמַּדְרֵגוֹת שֶׁלָּהֶם

הֵם יֵרְדוּ בַּחֲדַר הַמַּדְרֵגוֹת שֶׁלָּךְ

בָּרְחוֹב יְכַוְּצוּ עֵינֵיהֶם בְּנִסָּיוֹן לְהִזָּכֵר

מָתַיְשֶׁהוּ, גַּם אַתְּ תִּשְׁכְּחִי אוֹתָם