דניאל קידר

אמא תעבור ליוון

בקו האופק מתחבאת לה יוון, כלומר אמא מדמיינת שזו לא תל אביב שמכוסה בעשן.

ודווקא בגלל שמכאן ככל הנראה יוון לא נשקפת, אמא תעבור אליה. לאותן בקתות עץ לבנות השוכנות על קו החוף ומציצות לחריצי ישבנים של אנשים עם חיוכים אחרים.

היא לא תדע אנגלית וכשתשב על החול החם בכתפיים אדומות מול שמש שקרנית, הרבה בחורים, הרבה ספרדים, הרבה צעירים, יחייכו ויחמיאו לאמא.

אמא, שתזרח מקמטים וחיוכים מאושרים תודה להם למרות שבכנות לא הבינה דבר.

ואולי גם מלבד ישיבות ממושכות מול צחוק בשפה זרה, תאמץ ילדה שחומת עור בת חמש שגם לה אין כל שפה. ועל אף שככל הנראה לשתיהן לא תהיה דרך לתקשר, יחליפו ביניהן הרבה חיוכים של קצת או הרבה, הרבה בכי מתנדנד לו בין צחוק לזקנה, הרבה אמא מחפשת לחבק ילדה.

במקום חיבוק, אמא תקנה לה לחמנייה ושוקו בכל בוקר, למרות שביוון ילדים אוכלים סלט מלא בצבעים ובטעמים שרחוקים מאוד מסלט הקיבוצים שאכלנו פעם ביחד, אמא ואני, והתלוננו שאין בו מלח אבל מלפפון יבש.

אחר כך אמא תיזכר עד כמה התלכלכתי מהשוקו ולכן בסוף תקנה לה בורקס למרות שבכלל זה לא משנה כי שתיהן לא יודעות לפלרטט ביוונית,

וביוון אין גלים. 

או שתעבור למרכז, כי כנראה זו תל אביב שנשקפת באופק במהירות ובתזוזה אין סופית.

היא תצייר על כל קירות הבית ותאמץ חתולה למרות שזו עושה לה להיחנק. או עכבר למרות שכבר נתקע לה בגרון מרוב הקטנים ומרוב שהיא אוהבת בניינים כל כך גדולים שנושקים לשמיים.

היא תשפיל מבט לחסרי רחוב ותשב בבית קפה תל אביבי עם סיגריה ומי סודה או יין אדום או לבן ותדבר בפלאפון עם עצמה או עם הוטרינר הצעיר שאיתו מנהלת רומן כי תמיד חלמה להיות בוטה. כי תמיד חלמה להיות השיעמום הזה שבין ערים מרכזיות שבהן, הרבה אפשרויות לשקט בין רעשים ומילים של אנשים חשובים. 

כנראה שבסופו של דבר תוותר על יוון או תל-אביב ותצפין, מאחר שהיא צריכה לנשום קצת ירוק, קצת לנשום. הרי אומרים מנזר שתקנים, אומרים הרבה כתות- הרבה אלוהים נכנס בה מתגלה בתוך השקט. 

ולי קצת נמאס מרוב הרי שקט שיוצרים מיגרנות וסחרחורות אז אשאר לי בבית ואקשיב לדיסקים של "פעם אמרת" ואקרא ספרים של לבכות (הנה אני).

אני אדרים, אני אסלים- מכות המון, זה דם ניגר לי מהאף מעורבב עם

נזלת וזיעה ודמעות ופצעוני לחץ קטנטנים ואדמימות וחום.

אולי אוכל עם הידיים אוכל חריף, אחייך המון ואכנס בתוך האנשים שלי (כי כך לימדת אותי להיות אני).

אוותר בדירתנו, בת גלים- בת הרבה מאוד מילים בחוסר אכפתיות מארץ האפשרויות הפתוחות.

אלך בה לאיבוד בין שבילים שנראים אותו הדבר לבין הרבה מרצפות שאמא אמרה שצריך להחליף ושצריך לשפץ

במטבח ובסלון.

מסתכלת על קו האופק שבו מתחבאות יוון ותל אביב יחד

והיא רוצה להצפין

עמוק בלב

היא גם רוצה

היא גם קצת שכחה איך.

© כל הזכויות שמורות למערכת על השפתיים מבית היוצר של תנועת תרבות

lipspoets@gmail.com