רחל פרץ

צי צי ציא

צִי צִי צִיאְ

הַזָיִנְשְלָךְ חוֹתֵכְלִי תַתַּחַת 

הייתְמֵתַה, אָצוֹלֶפֶת לַגִ'י בַּמֹּחַשְׁלִּי

אֵיזֶה כְּאֵב זֶה שֶׁבַּקָּצֶשְׁלּוֹ הַבְטָחָה לְאֵשֶׁלֹּאבָּאָה –

 

אֲנִי אַנִּיחַ אֶת הַגּוּף הַזֶּה עַל שְׁתֵּי כַּפּוֹת יָדַיִךְ

הַחֲבוּלָה וְהַשְּׁלֵמָה

אֲנִי אוֹבִיל אוֹתָךְ אֵיךְ אַתְּ רוֹצָה שֶׁאֲנִי אוֹבִיל אוֹתָךְ

מִבִּפְנִים אֲנִי אוֹבִיל אוֹתָךְ

אַתְּ אוֹמֶרֶת שֶׁשְּׁתֵּי הַיָּדַיִם הָאֵלֶּה 

הֵן שְׁנֵי צְדָדִים שֶׁל אוֹתוֹ מַטְבֵּעַ

לֹא חָשׁוּב לֹא חָשׁוּב בּוֹאי נֵצֵא כְּבָר –

 

אֲנַחְנוּ עוֹשׂוֹת פִּיפִּי עַל הָרִצְפָּה וְחוֹשְׁבוֹת עַל מִקְלַחַת זָהָב.

הַשֶּׁתֶן זוֹרֵם מֵאִתָּנוּ מְשֻׁלָּח,

נִקְוָה בְּעִקּוּלֵי הַקֶּשֶׁת.

לֹא גּוֹרְפוֹת וְלֹא מְנַגְּבוֹת,

מְחַכּוֹת בְּרַגְלַיִם צְמוּדוֹת שֶׁיִּזְרֹם

לְאָן שֶׁיִּשְּׂאוּ אוֹתוֹ חֲרִיצֵי הַמִּרְצָפוֹת.

עוֹד אֵין לוֹ אֶת רֵיחַ הַיֹּשֶׁן.

הוּא עוֹד נוֹשֵׁם בַּהֲקָלָה.

עֲנָנִים צְהֻבִּים יוֹרְדִים עַל כְּתֵפֵינוּ בְּמַרְשׁ מִלְחָמָה.

נַעֲרָה וְסוּס יָם דּוֹהֲרִים עַל הַדֶּלֶת.

הָרְחוֹב מְחַכֶּה.

הַמַּפְתֵּחַ נִתְקַע בַּמַּנְעוּל.

 

***

אַשְׁאִיל לָךְ אֶת עֵינַי, שֶׁתַּעַצְמִי

לִרְאוֹת דְּבָרִים שֶׁרָאִיתִי כְּשֶׁהָיוּ פְּקוּחוֹת.

מָה אַתְּ יוֹדַעַת לַעֲשׂוֹת מִלְּבַד לְהִנָּגֵף וּלְמַלְמֵל,

אֲנִי נָגִיף, אֲנִי נָגִיף.

אוּלַי תִּהְיִי לְלַיְלָה קְצֵה הָאֲגוּדָל שֶׁלִּי,

עִם בֹּקֶר תְּסַפְּרִי לִמְעָרַת חִכִּי

אַגָּדוֹת שֶׁנִּטְבְּעוּ בְּמֵי הזָהַר

שֶׁל בְּשָׂרִי.

 

חָזָק יוֹתֵר 

דִּבּוּרְבָּרוּר בְּלִיפֵּשֶׁר וְהַנָּדנֵד הַמֵאִיצְשְׁלָך

אֲנִי אוֹרֶבֶת לִנְקוּדַתַחִכּוּךְ שֶׁתַּצִּיתָאֲאוּרָה שְׁלַגוֹלְגוֹלֶתְשְלִי 

מִתַּחַת לַשֵּׂעָרַלַּח 

אַתְ הוֹלֵמתלִי נִדְבֵּקֶתְלִילַתַּחַת 

מְפוֹצֶצֶתלִי תַרֹאשׁ בַּתְּרוּעוֹתשְׁלָּךְ

חַם לִי

 

***

אֲבָל מִי שֶׁרָאָה אוֹתָנוּ מִמָּתְנֵינוּ וָמַעְלָה לֹא מְדַבֵּר

עַל הַשֶּׁתֶן. גַּם אֲנִי רוֹצָה לְדַבֵּר

עַל מָה שֶׁקּוֹרְאִים עֲסִיס אַהֲבָתֵנוּ

אוֹתוֹ שֶׁקֶר שֶׁמְּסַפְּרִים עַל רֹק, מָוֶת

כָּל דָּבָר שֶׁאֵין לָשֵׂאת

אֶלָּא כְּשֶׁהוּא מְנֻרְתָּק בְּעוֹר דַּק.

בֵּינְתַיִם אֲנִי פּוֹסַעַת בְּשׁוּלֵי הַיַּעַר בְּצַעַד יַצִּיב.

וּמִדֵּי פַּעַם מִתְכּוֹפֶפֶת.

וּמִתְרוֹמֶמֶת. וּמִסְתּוֹבֶבֶת וּמְדַלֶּגֶת עַל אֶבֶן.

מְנִיחָה לֶחִי עַל הָאֶבֶן

וּמְרִיחָה אוֹתָהּ. יֵשׁ לָהּ רֵיחַ רָטֹב.

 

וְכָכָה עָמַדְתְּ (אֲבָל לֹא עָמַדְתִּי) בְּלֵב הַיַּעַר

אָזְנַיִךְ וּנְחִירַיִךְ וּלְשׁוֹנֵךְ מְמֻגְנָטִים אֶל מָתְנַיִךְ וָמַטָּה

יָדַיִךְ אֲרוּזוֹת בְּעוֹר

שֶׁצִּבְעוֹ הָיָה לֶחֶם גַּם אֶמֶשׁ,

מִמְּעָרוֹת הָאַף שֶׁלָּךְ זָחֲלָה נְשִׁימָה חֲשׂוּפִית,

אֲבָל הַגּוּף כֻּלּוֹ, הַגּוּף כֻּלּוֹ

עָלֶה נִדָּף עַל יְרִיעַת חַמְסִין,

תִּינוֹק יָשֵׁן 

וְהָעוֹלָם כֻּלּוֹ הוּא הָעוֹלָם כֻּלּוֹ.

© כל הזכויות שמורות למערכת על השפתיים מבית היוצר של תנועת תרבות

lipspoets@gmail.com