שלומי ללוש

רעייתי

הַזְּמַן

נִגְזַר עַל הָאָדָם 

מִטֶּבַע בְּרִיָּתוֹ

שֶׁיִּדְבַּק בְּסֵדֶר

עוֹנוֹת הַשָּׁנָה

 

כָּךְ מִתְרוֹקֵן הַקַּיִץ

בְּסוֹפוֹ לְמַזָּלֵךְ,

מֵחֻמּוֹ

וּמִצּוֹהֲבוֹ.

 

וְנִכְנַס אֱלוּל 

הַקּוֹדֵר

עַל סְלִיחוֹתָיו 

וְצוֹמוֹתָיו

וְנוֹפֵל הַכֹּרֵת

עַל אוֹר

הַיּוֹם

 

וּבַשָּׁנָה הָאַחֲרוֹנָה,

עַל אַף 

חִלְחוּל הַקָּרָה

לְעָצְבּוֹ שֶׁל 

הַחֹם

 

גּוֹבֶרֶת תְּנוּעָה 

הֲפוּכָה

 

שׁוֹחֶקֶת הָאַהֲבָה

אֶת נְהָר

הַזְּמַן

 

עַד כְּלוֹתָהּ 

בְּאַחֲרִית.

ונפל אור

שלומי ללוש ונפל אור.jpg