אחינעם תמר וירט
*
כָּל הָאַהֲבָה שֶׁיֵּשׁ בָּעוֹלָם לֹא מַסְפִּיקָה לִי כָּרֶגַע
אֲנִי נוֹזֶלֶת
בַּעַל הַבַּיִת לֹא בָּא לְתַקֵּן אוֹתִי
חֶשְׁבּוֹן הַמַּיִם יִהְיֶה גָּדוֹל
יֵשׁ רְגָעִים שֶׁחָשׁוּב לָשִׂים לֵב לַכֶּסֶף
אֲבָל לֹא עַכְשָׁו
עַכְשָׁו אַתְּ צִנּוֹר וְיֵשׁ בָּךְ חֹרֿ
אַף יֶלֶד לֹא בָּא לְהַצִּיל אֶת הַכְּפָר שֶׁלִּי
עִם אֶצְבַּע קְטַנְטַנָּה
אֲנִי מְנַסָּה לֶאֱסֹף גַּרְגֵּר לֶחֶם
שֶׁנָּפַל
בַּיַּעַר
אַף אֶחָד לֹא שָׂם לֵב אֵלָיו
**
הַלְּוַאי וְהָיִיתִי מִתְאַהֶבֶת בְּגֶּבֶר
בְּאוֹתָהּ קַלּוּת שֶׁאֲנִי מִתְאַהֶבֶת
בִּקְצֵה הַבִּנְיָן הַמִּתְקַלֵּף
נוֹגֵעַ בַּשָׁמַיִם הָאֲפֹרִים
חֹדֶשׁ פֶבְּרוּאָר
קַר אֲבָל לֹא מְאוֹד
בְּחַלּוֹנוֹת הַחֲנוּיוֹת בִּרְחוֹב אָלֶנְבִּי
אֲנִי רוֹאָה רַק אֶת עַצְמִי
מִי
יַחֲזִיר לִי אֶת כָּל הַזּוּלָת שֶׁלִּי
מִי.